מקודשת מקודשת מקודשת
השבוע אני ואשתי שתחיה ותיבדל לחיים ארוכים, האימא של הילדים שלי, זו שאיתה אני מתייעץ על ניתוח כפתורים לתינוקות, החברה שלי לחיים, הידידה הכי טובה שלי, הלכנו השבוע לפסיכולוגית סקס, או בשמה המקצועי והפוליטקלי קורקט יועצת לענייני מין וזוגיות, למרות שלפעמים בפועל היא רק ממליצה לאנשים להשתמש בקצת דורקס גל ביחסים. הלכנו בפעם הראשונה בחיים שלנו לייעוץ זוגי, דבר שבחיים שלי לא תיארתי לעצמי, בטח ובטח שלא אחרי 10 שנות זוגיות ביחד, כלומר אנחנו נשואים יחד 10 שנים רק, אבל מכירים עוד 3 שנים לפני זה, כלומר יש לנו כברת דרך, שהייתה מלאה במכשולים ועצבים וריבים ומה לא, אבל הסתדרנו באיזשהו מקום, עד לאותו יום, שאשתי טוענת, שהרמתי עליה יד. הפסיכולוגית אומרת שאני בשלב של הכחשה כי ככה היה לי עם ההורים שלי כשאני הייתי ילד, ואני לא רוצה להתנהג ככה ובלה בלה, אז אני בהכחשה, כביכול. זו הייתה הפגישה החמישית שלנו ביחד וזה עוד מוקדם עם כל הניתוחים והמסקנות שהיא הגיעה אליהם עד כה.אז ככה זה היה מחולק האמת, בפגישה הראשונה עם יועצת הזוגיות הזו, שארכה כשעתיים היה השלב של הטיעונים, כלומר אני דיברתי וכך גם אשתי וכך זה היה בתורות, פעם אני מדבר ופעם היא מדברת ואומרת את מה שיש לה להגיד בלב. הפגישה השנייה כבר הייתה יותר מורכבת, בשעה הראשונה המשכנו עם שלב הטיעונים, או כמו שהיועצת לענייני מין וזוגיות הזאת מתארת, כשלב שבו הוצאנו הכול אחד על השני, הכול הכוונה גם לעצבים וגם לבכי וגם אפילו לצחוק, במשך השעה השנייה התפצלנו כאשר היא מדברת איתנו בתורות ולא בזוג ביחד, בהתחלה היא דיברה איתי, אני לא יודע אם יש לזה משמעות- אשתי היא זו שיזמה את הפגישות האלה אצל היועצת זוגיות הזו ולא אני, ואחרי זה היא דיברה איתי, וכך חוזר חלילה גם בפגישה השלישית והרביעית שלנו, בפגישה החמישית והמסכמת כביכול, היה כנראה תורה של היועצת להתחיל לדבר ואז באמת היא סיפרה לי את התזה שלה שהיא אגב עשתה על זה דוקטורט בלימודי הפסיכו אנליזה שלה בתואר השני, בקיצור מה שהרגיז אותי בכל הסיפור הזה הוא שאני לא הייתי בסדר, הבעל, וכאילו אשתי יצאה מזה נקי מכל העניין.